שמעו קטע:
אני הולכת לסופר, לידו יש חנות בגדים. אני מסתכלת על החנות ורואה שכולה מכוסה מודעות שאני עשיתי.
איך מתפרסמת מודעה שלי כשאני לא עובדת במשרד פרסום כבר כמה חודשים?!
אז ככה:
לפני כמה זמן הייתי בראיון עבודה. זה משרד פרסום הפונה לנשים שהמנהל שלו הוא גבר. זכר, ליתר דיוק. זכר במובן הקלאסי של המילה. היתה שם הרבה תוקפנות בראיון, שכללה כמה הערות לא רלוונטיות על תיק העבודתו שלי ועלי, ועל זה שאני בכלל לא מתאימה לעולם הפירסום (עדינה מדי) וכו'.
אבל אני בהיותי בחורה עדינה, במקום לקום וללכת נשארתי להסביר בעדינות ובחן איפה הוא טועה.
הוא הציע לי לבוא ליומיים ניסיון.
באתי ליום אחד, קיבלתי משימה לעשות גרסא נוספת למודעה שלהם שיורדת לדפוס. משהו עם כותרת בסגנון "מבצעי קיץ לוהטים בתפוז". החבר'ה במשרד נראו נחמדים, והעבודות לא רעות בחלקן, אבל כשהוא נזף במעצבת בנוכחותי על זה שהשקענו זמן בעיצוב, הבנתי שזה לא מקום עבודה רלוונטי עבורי.
אבל כפי שהתחוור לי הבוקר, המודעה שהכנתי, להבדיל ממני, נשארה במשרד.
הגרסא שלי, שנשאה את הכותרת "החלה העונה החמה: בגדים במחיר של גלידה" החליפה את הגרסא שלהם, אושרה על ידי הלקוח, ירדה לדפוס, התפתחה גם לרולאפ והופצה לחנויות ולעיתונים ברחבי הארץ.
הנה היא.
אפילוג:
קיבלתי הרבה תגובות נזעמות על הסיפור הזה. לטעמי אין כאן עילה לזעם. הוא הציע שאני אבוא ליומיים לעבוד במשרד, הם יכירו אותי ואני אותם ובמידה ואשאר היומיים האלה יכנסו למשכורת. ארבע שעות הספיקו לי בהחלט ומה שעשיתי אצלם במהלכן נשאר אצלם. לי כל זה עושה נעים בגב, הייתי בכזאת תחושה מחורבנת כשיצאתי מהראיון אצלו ועכשיו האגו שלי קיבל הפי אנדינג.
מה שמעורר אצלי זעם זה שהתחום הזה כל כך סגור לאמהות. מי שלא יכולה לעבוד 24/7 תמצא מעט מאוד דלתות פתוחות בפניה. שכשנפתחה דלת הייתי חייבת להכנס, אפילו אם המעבר היה דרך עבודת חינם.
אני הולכת לסופר, לידו יש חנות בגדים. אני מסתכלת על החנות ורואה שכולה מכוסה מודעות שאני עשיתי.
איך מתפרסמת מודעה שלי כשאני לא עובדת במשרד פרסום כבר כמה חודשים?!
אז ככה:
לפני כמה זמן הייתי בראיון עבודה. זה משרד פרסום הפונה לנשים שהמנהל שלו הוא גבר. זכר, ליתר דיוק. זכר במובן הקלאסי של המילה. היתה שם הרבה תוקפנות בראיון, שכללה כמה הערות לא רלוונטיות על תיק העבודתו שלי ועלי, ועל זה שאני בכלל לא מתאימה לעולם הפירסום (עדינה מדי) וכו'.
אבל אני בהיותי בחורה עדינה, במקום לקום וללכת נשארתי להסביר בעדינות ובחן איפה הוא טועה.
הוא הציע לי לבוא ליומיים ניסיון.
באתי ליום אחד, קיבלתי משימה לעשות גרסא נוספת למודעה שלהם שיורדת לדפוס. משהו עם כותרת בסגנון "מבצעי קיץ לוהטים בתפוז". החבר'ה במשרד נראו נחמדים, והעבודות לא רעות בחלקן, אבל כשהוא נזף במעצבת בנוכחותי על זה שהשקענו זמן בעיצוב, הבנתי שזה לא מקום עבודה רלוונטי עבורי.
אבל כפי שהתחוור לי הבוקר, המודעה שהכנתי, להבדיל ממני, נשארה במשרד.
הגרסא שלי, שנשאה את הכותרת "החלה העונה החמה: בגדים במחיר של גלידה" החליפה את הגרסא שלהם, אושרה על ידי הלקוח, ירדה לדפוס, התפתחה גם לרולאפ והופצה לחנויות ולעיתונים ברחבי הארץ.
הנה היא.
אפילוג:
קיבלתי הרבה תגובות נזעמות על הסיפור הזה. לטעמי אין כאן עילה לזעם. הוא הציע שאני אבוא ליומיים לעבוד במשרד, הם יכירו אותי ואני אותם ובמידה ואשאר היומיים האלה יכנסו למשכורת. ארבע שעות הספיקו לי בהחלט ומה שעשיתי אצלם במהלכן נשאר אצלם. לי כל זה עושה נעים בגב, הייתי בכזאת תחושה מחורבנת כשיצאתי מהראיון אצלו ועכשיו האגו שלי קיבל הפי אנדינג.
